פסק-דין בתיק ת"ק 43035-06-11

1.         התובע הוכרז פושט רגל לפני שנים רבות (תיק פש"ר (מחוזי תל אביב) 1551/00), ומונה לו נאמן (עו"ד רוני א. כהן, להלן: "הנאמן").

2.         במסגרת הליכי פשיטת הרגל של התובע נתפסה על ידי הנאמן סחורה השייכת לתובע (להלן: "הסחורה") ונמכרה על ידי הנאמן לנתבע תמורת סך של 75,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

3.         התביעה הנוכחית הוגשה בלא לקבל אישור בית המשפט של פשיטת רגל, ורק לאחר מכן, וסמוך למועד הדיון התקבל האישור להגשת התביעה. בתביעתו טוען התובע כי קודם למכירת הסחורה לנתבע, לא הצליח הנאמן למוכרה, וביקש מהתובע לדאוג ולמצוא קונה. באמצעות אדם אחר המכיר את הנתבע הציע התובע לנתבע לרכוש את הסחורה. לדברי הנתבע, הסביר הוא לנתבע כי שווי הסחורה הינו 650,000 ש"ח, אך הוא ירכוש אותה מהנאמן ב-75,000 ש"ח בלבד. התובע טוען כי הוסכם בינו לבין הנתבע כי במעמד הרכישה יקבל התובע מהנתבע 50,000 ש"ח, וכן יעבוד איתו התובע לאחר מכן ויקבל 50% מהרווחים. לדברי התובע ביקש לעשות עם הנתבע הסכם בכתב לגבי ההסכמות הנ"ל, אך הנתבע סירב וטען כי יקיים התחייבותו וכי על התובע להאמין להגינותו וליושרו.

            התובע מוסיף וטוען כי הנתבע הפר את התחייבותו, והעביר לתובע 35,000 ש"ח בלבד, ואף זאת באיחור, וסירב להעביר לו את היתרה בסך 15,000 ש"ח. כן סירב הנתבע להעביר לו את חלקו ברווחים, הגם שהתובע עבד אצל הנתבע (ואף אולץ על ידו לעבוד בשבת בניגוד לרצונו), ובוצעו מכירות של הסחורה, עד שהנתבע החליט לפתע לסגור את החנות בה נמכרה הסחורה. לדברי התובע הוסיף ומכר הנתבע סחורה גם לאחר מכן.

            בתביעתו לסך 31,900 ש"ח טען התובע כי סכום חובו של הנתבע אליו הוא כ-165,000 ש"ח, אך הוא נאלץ להסתפק בתביעה בגבול סמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, שכן עקב מצבו הקשה אינו יכול לשכור שירותי עו"ד ולהגיש תביעה בבית המשפט.

4.         בדיון הסביר התובע לשאלת בית המשפט בדבר רכיבי תביעתו, כי קיימת לו גם תביעה נגד הנתבע לשכר עבודה, וכי ביקש אישור מבית המשפט המחוזי להגישה לבית הדין האזורי לעבודה.

            תביעתו הנוכחית מורכבת לדבריו, מיתרת החוב בסך 15,000 ש"ח הנזכרת לעיל וכן ממחצית סך של 350,000 ש"ח, רווחים שנותרו בידי הנתבע לאחר הוצאות, ואשר לתובע מגיע 50% מהם.

5.         הנתבע הכחיש את טענות התובע באשר להסכמות האמורות לעיל, וטען לאי נכונות הדברים. הנתבע לא הכחיש כי העביר לתובע סכומים של 35,000 ש"ח, אך טען כי סכומים אלה ניתנו לתובע כהלוואה, ובמקום להשיב את ההלוואה, התובע מנסה לסחוט ממנו סכומים נוספים. הנתבע טען כי פרט להסכמה כי ישלם לנאמן סך של 75,000 ש"ח עבור הסחורה, לא היתה הסכמה נוספת כלשהי.

6.         שמעתי את טענות שני הצדדים בעדויותיהם בבית המשפט (עוד קודם לכן דחיתי בקשת הנתבע להיות מיוצג על ידי עורך דין). שניהם דיברו בלהט רב, תוך שהם מטיחים האשמות זה בזה.

7.         לאחר שמיעת העדויות ועיון בכתבי הטוענות ונספחיהם וכן במוצגים שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של התביעה להידחות ואפרט טעמי לכך.

8.         למרות טענת התובע בתביעתו כי היו עדים להסכמות שהושגו בינו לבין הנתבע לא הובא ולו עד אחד מטעמו לדיון ההוכחות. לגבי אותו אדם שקישר בינו לבין הנתבע (אלי מנדל) טען התובע כי אותו אדם נעלם ואינו מצליח לאתרו. לא נטען דבר לגבי העדים הנוספים. ממילא קמה החזקה לפיה אילו היו מובאים אותם עדים להעיד, היתה עדותם פועלת נגד גרסת התובע.

            משכך הם פני הדברים ואין עדות המסייעת לתובע, נותרת עדותו עדות יחידה של בעל דין אל מול הכחשת הנתבע. לא מצאתי כי יש סיוע מספיק לעדות התובע, המאפשר לקבלה על אף האמור לעיל.

9.         הוכח כי סך של 10,000 ש"ח ניתן לתובע על ידי הנתבע בתמורה למסירת מידע לנתבע שאיפשר לו לרכוש את הסחורה (קיים מסמך מיום 17.4.11 עם מלל כאמור עם חתימת התובע, צורף כנספח 6 לכתב ההגנה). הנתבע טען כי שילם לתובע סכום זה, לאחר שזה סיפר לו כי אשתו חולת סרטן והתחנן לקבל סיוע הדרוש כדי לעזור לה. הלוואה לא היתה, אפוא, לגבי סכום זה, אך מכאן ועד להוכחה כי הנתבע התחייב לשלם לתובע סך של 50,000 ש"ח, ארוכה הדרך.

            לגבי הסך של 20,000 ש"ח קיים מסמך חתום על ידי התובע ולפיו קיבל סכום זה מהנתבע כהלוואה (נספח 5 לכתב ההגנה). אף כאן טען הנתבע כי התובע ביקש עזרה לאשתו החולה. התובע טען בדיון כי המילה "הלוואה" הוספה על ידי הנתבע לאחר מכן, אך הנתבע הגיש את נ/1 שהינו צילום נספח 5 הנ"ל (הכולל את המילה "הלוואה") וקיימת חתימה מקורית של התובע בעט כחול על גבי הצילום. התובע אישר תחילה שזו חתימתו ולאחר מכן חזר בו, אך לא מצאתי לפקפק בעדות הראשונה של התובע כי מדובר בחתימה אותנטית. גם הרישום (מדובר בספח של שיק) נראה אותנטי וברצף, ואין מקום גם לטענת התובע כי מיותר היה לציין לאחר המילה "הלוואה" את המילים "בצ'ק מס' ...." ולציין את מספר הצ'ק הרשום ממילא בכותרת של הספח, וכי הדבר מעיד על הוספה מאוחרת, שכן ניתן להוסיף תוספת זו בתום לב, כפי שנעשה הדבר במסמכים הנכתבים לאו דווקא על גבי ספח של שיק. התובע גם טען כי דרש למתוח קו לאחר המילים "20,000 ש"ח", כדי שלא תתאפשר הוספה, ולא ברור מדוע לא ביצע פעולה פשוטה זו, עת אישר בחתימתו את הכתוב. 

            לגבי הסך של 5,000 ש"ח לא הוצג כל מסמך.

            יש קושי גם בקבלת טענות התובע כי אולץ לחתום על המסמכים הנ"ל וכי לא היתה לו ברירה אלא לחתום עליהם, מה גם שלא שלח הודעת ביטול לגבי חתימות שלטענתו הוצאו ממנו בכפיה.

10.        באשר לטענת השותפות ברווחים, אף זו לא הוכחה. נראה אמנם כי התובע היה מעורב בנושא הטיפול בסחורה ובמכירתה לאחר רכישתה על ידי הנתבע (וכפי שנאמר על ידו ביקש הוא אישור מבית המשפט המחוזי להגיש תביעה נגד הנתבע בגין שכר עבודה המגיע לו). עם זאת, אף אחד מ-15 עדים שנזכרו בדבריו לגבי הוכחת פעילותו זו, לא הובאו לעדות על ידו.

מכל מקום, ואפילו היה מעורב התובע בפעילות כאמור, לא הוכחה הסכמה של הנתבע לתשלום מחצית מהרווחים, וגם לא הוכחו רווחים של הנתבע מהעיסקה הכוללת. התובע אשר מגיש את תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות, אינו יכול להשתמש בכלים המתאפשרים בהגשת תביעה לבית משפט השלום, ובכלים המצומצמים המתאפשרים עת מוגשת תביעה לבית משפט השלום, רחוקה תביעתו בנושא זה מרחק רב מהוכחתה.

11.        לפיכך דין תביעת התובע דחיה.